נימוקי גז"ד בעבירות סיוע לגרימת מוות בכוונה, קשירת קשר ליצור פצצה והחזקת חומר נפיץ

כב' השופט אמיר א. דהאן:

א.        כתב האישום והכרעת הדין

הנאשם, יליד שנת 1987, מדוחה, הורשע בביצוע העבירות הבאות:

1. סיוע לגרימת מוות בכוונה-  עבירה לפי סע' 51 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה
ושומרון) (מס' 378), התש"ל - 1970 ולפי סעיף 14 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 225), תשכ"ח- 1968 (19 עבירות).

2 . סיוע לניסיון גרימת מוות בכוונה-  עבירה לפי סע' 51 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), התש"ל - 1970 ולפי סעיפים  14,19,20 לצו בדבר כללי האחריות לעבירה (יהודה והשומרון) (מס' 225), תשכ"ח- 1968   (2 עבירות).

3 . קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה-  עבירה לפי סע' 51 לצו בדבר הוראות ביטחון  

(יהודה ושומרון) (מס' 378), התש"ל - 1970 ולפי סע' 21,22 לצו בדבר כללי      האחריות לעבירה (יהודה והשומרון) (מס' 225), תשכ"ח - 1968 (עבירה אחת).

4. קשירת קשר לייצור פצצה- עבירה לפי סעיף 22 לצו בדבר כללי האחריות לעבירה    (יהודה והשומרון) (מס' 225), תשכ"ח - 1968 סעיף 53 (א)(3) לצו בדבר הוראות   ביטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378), התש"ל - 1970 (עבירה אחת).

5. החזקת חומר נפיץ- עבירה לפי סעיף 53 (א)(3) לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה
      והשומרון) (מס' 378), התש"ל - 1970 (עבירה אחת).

העבירות המרכזיות בהן הורשע הנאשם נסובות סביב מעורבותו בביצועם של שני פיגועי התאבדות קטלניים בירושלים. הפיגוע הראשון התרחש ביום 29/1/04 בקו אוטובוס 19 והפיגוע השני ביום 22/2/04 בקו אוטובוס 14 בהם נרצחו 19 בני אדם.

כמפורט בהכרעת הדין מעשי הנאשם היו בגדר סיוע לאחר (עלי אבו הלאיל, להלן: "עלי") ברכישה של חומרי גלם להכנת חומרי נפץ. אותם חומרי גלם, ביחד עם חומרים נוספים שימשו להכנת תיקי נפץ אשר הוכנו על ידי אדם נוסף בשם מקדאד. כמפורט בהכרעת הדין הנאשם לא עשה דבר לבדו אלא פעל בהנחיות מפורשות מאת עלי המבוגר ממנו. כמו כן, מעשיו מאופיינים בקלות דעת ואדישות לתוצאות. 

ב. טיעוני התביעה

1.      התביעה טענה כי לנאשם היה חלק משמעותי בתהליך ייצור המטענים והבאת חומרי הגלם. לטענת התביעה מעשיו נעשו תוך צפיית התוצאות מהפעלתו של מטען החבלה. אשר על כן, יש להענישו בחומרה שתשקף את חומרת המעשים אותם ביצע.

2.      התובע הדגיש את התוצאות הקשות של פיגועי ההתאבדות: רציחתם של 19 אנשים בטבח חסר אבחנה ופציעתם של עשרות.

3.      התובע טען כי העונש ההולם בנסיבות המקרה הינו מאסר עולם אחד בגין כל עבירה של סיוע לגרימת מוות בכוונה. לעונש זה יש לצרף שני מאסרי עולם נוספים בגין כל עבירה של סיוע לניסיון לגרימת מוות וכן עונש קצוב בשנים בגין העבירות הנוספות. בכך הסתמך התובע על פסיקת ביהמ"ש לערעורים ועל עקרון קדושת החיים. נוכח פסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים ראוי לדעת התביעה שחלק מהעונשים יחפפו זה לזה באופן מסוים שיבטא נכונה את חומרת המעשים ועקרון קדושת החיים.

4.      התובע הפנה אותנו לתיקי השותפים  תיק (יהודה) 2306/04 התוב"צ נגד עלי אבו הלאיל ולתיק (יהודה) 2303/04 התוב"צ נגד חילמי המאש וחזר על טיעוניו לעונש בתיקים אלה. התובע ציין כי אף אם חלקו של הנאשם קטן מזה של שותפיו ובמיוחד מחלקו של עלי אבו הלאיל אין בכך כדי ליצור מדרג ענישה אשר ימצה את עונשו של הנאשם בעונש קצוב בשנים על פי פסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים.

5.      ההבדל בין שותפות וסיוע ובין עוצמת החלק שנטל הנאשם בעבירות לבין החלק של נאשמים אחרים בפרשה נטלו בעבירות אמור להתבטא לדעת התביעה בהצטברות חלק ממאסרי העולם זה לזה.